אותו שיר
זה מדהים איך שאותו שיר יכול לנחם אותך בגלל אותו מצב.
איך אני מוצא את עצמי שנתיים אחרי שומע את אותו שיר, ונמצא באותה באסה? באותו עצב?
ואם להיות אמיתי אני בכלל לא יודע למה זה כל כך מעציב אותי, מצד אחד זה לא כזה מסובך להבין אבל זה חייב להיות משהו מעבר לזה כי כבר עבר מספיק זמן בשביל שאני אוכל להתגבר על זה. אחרי הכל כמה זמן לוקח לרפא שיברון לב? לא יותר מדי לדעתי, ועוד אפשר לחשוב שמדובר באהבה אהבה.... יותר לכיוון התשוקה והאכזבה.
זה שפיתחתי רגשות מהר מדי זאת כבר אשמתי. אפילו ההורוסקופ אומר לי שאני מייסר את עצמי, וכנראה שזה באמת נכון... ברגע שאני ארצה להמשיך הלאה אני אמשיך. השאלה שמעסיקה אותי כרגע היא למה אני לא רוצה להמשיך למה,
כנראה שנוח לי במצב הזה? לא יכול להיות. זה יותר מדי לא נעים בשביל שאני ארצה להישאר בו. אז מה משאיר אותי ככה?
אולי זה הגורל? אולי אני צריך ללמוד מזה שיעור בכלל?
הרי שום דבר לא במקרה. לכל דבר הכי קטן יש סיבה.
אז מה הסיבה שבגללה הייתי צריך לפגוש אותך, להתאכזב ממך, לבכות בגללך?
תגובות שהגיבו לפרצוף זה - אותו שיר